רע"א 1284/13

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לתיק שעניינו פינוי המבקשים – שבט פיקטיבי בן 60 נפשות – ממקרקעין מוסדרים שבבעלות המשיב. המבקשים טענו כי הם מתגוררים במקרקעין שנים רבות ואין לפנותם, וטענו כי שהותם אינה פלישה שכן הם התיישבו לפני הסדרת הקרקע ולא עודכנו על הליך ההסדר. הם גם טענו להחלת חוק ההתיישנות בשל שהותם ארוכת הטווח וסיווג הקרקע כמולק – רכוש פרטי מהתקופה העות'מאנית. עם זאת, בתי המשפט – הן בית משפט השלום והן בית המשפט המחוזי – פסקו נגד המבקשים. בפסק הדין, עליו ניסו המבקשים לערער, נקבע כי המבקשים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם בדבר זכויותיהם במקרקעין, וכי החזקתם אינה "עוינת" או מנוגדת לזכויות המשיב. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי טענות המבקשים בדבר סיווג הקרקע והחזקתם המתמשכת הנטענת בה אינן ראיות דיין. גם בקשת רשות הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נדחתה, כאשר השופט קבע כי הבקשה אינה מעוררת שאלות משפטיות או ציבוריות מעבר לאינטרס הצדדים. השופט אישר את ממצאי הערכאות הקודמות והדגיש את הצורך להגן על רכוש הציבור, תוך שהוא מציין כי נוכחותם של המבקשים במקרקעין פוגעת למעשה בזכות הקניין של הציבור. גם הטיעון החוקתי שהעלו המבקשים נדחה, ופסק הדין קבע כי למבקשים אין זכויות במקרקעין הנדונים. פסק דין זה, מיום 4.3.13, מחזק את זכויותיו הרשומות של המשיב במקרקעין המוסדרים ודוחה את טענות המבקשים.