ע"ע 12315-04-17

תקציר

הערעור מתייחס לפרשנותו של הסכם עבודה ולתיקון שנעשה בו בעקבות מיזוג, בפרט לעניין זכאותה של המערערת למענק היפרדות. המערער טען כי השינויים הצפויים בתפקידו בעקבות המיזוג היוו סיבה טובה להתפטרותו ומזכים אותו במענק ההיפרדות. המשיבים טענו, כי מאחר שהשינויים במעמדו של המערער חלו לאחר התפטרותו, הוא אינו זכאי למענק. בית המשפט קבע, כי התיקון של הצדדים צפה שני תרחישים בנוגע למענק ההיפרדות: האחד שבו תפקידו ואחריותו של המערער יצומצמו בתוך שנתיים, מה שיזכה אותו במענק, ותרחיש שני שבו לא יחולו שינויים, ובכך יפסול אותו מלקבלו. בית המשפט מצא כי פרשנות הצדדים להסכם צריכה להעמיד את זכאותה של המערערת למענק ההפרדה בתרחיש שבין שני הקצוות הללו. בית המשפט בחן האם השינויים הצפויים במעמדו של המערער היוו סיבה ראויה להתפטרותו והאם יכול היה להסיק כי השינויים יחולו בתוך תקופת הזכאות. בית המשפט מצא כי הבנתו של המערער כי תהיה הפחתה באחריותו הייתה סבירה וכי המשיבים לא פעלו בתום לב כאשר לא הצליחו להסיר את אי הוודאות לגבי המשך העסקתו, מה גם שהמערערת נתנה להם הזדמנות לעשות כן. לפיכך קבע בית המשפט כי המערערת זכאית למענק ההפרדה. עם זאת, בית המשפט דחה את טענת המערער להקצאת חלק יחסי מהמניות, שכן הוא לא הביא ראיות מספיקות לפרקטיקה מבוססת לתמיכה בטענה זו. לבסוף, ביטל בית המשפט את תניית אי התחרות בשל שיהוי המשיבים בהעלאת התביעה, והורה למשיבים לשאת בהוצאות המערערת.