ת"א 7357-01-24

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הבקשה לסעד ביניים שביקשו התובעים, שביקשו להגן על החזקתם בשטח שבמחלוקת. הטעם העיקרי להחלטה זו הוא שהתובעים לא יכלו להוכיח עילת תביעה לכאורה, שכן השטח המדובר הופקע כדין על ידי הנתבעת, ובכך הקנה להם זכות להחזיק בו. הליך ההפקעה נעשה לאחר הליכים משפטיים, לרבות פרסום ברשומות, ולתובעים היו הזדמנויות רבות לערער עליו, אך לא עשו זאת במועד. כמו כן, העבודות שבוצעו על ידי הנתבעים, לרבות סלילת כבישים, היו בהתאם להליכי תכנון מאושרים ולא דרשו היתר בניה. עיכוב העבודות יגרום לפגיעה משמעותית באינטרס הציבורי, בעוד התובעים לא הוכיחו פגיעה מהותית באינטרסים שלהם. בנוסף, בית המשפט לא מצא עילה משפטית לתמוך בטענות התובעים נגד משטרת ישראל, המשיבה הרביעית. מאזן הנוחות נטה אף הוא לטובת הנתבעים, ושיקולי יושר, לרבות שיהוי התובעים בעמידה על זכויותיהם, הצדיקו את דחיית הבקשה. מאחר שהסעד המבוקש בבקשה שיקף את הסעד העיקרי המבוקש, ומאחר שלא היה מקום להכריע בהליך העיקרי בשלב מקדמי זה, הבקשה נדחתה. התובעים חויבו ביחד ולחוד בהוצאות הנתבעים, בסך 2,500 ₪ כל אחד, כולל מע"מ, לכל נתבע. החלטה זו התקבלה שלא בנוכחות הצדדים, וניתן לתובעים מועד אחרון להודיע לבית המשפט אם הם עומדים על תביעתם, כדי לקבוע את השלבים הבאים בהליך העיקרי.