ו"ע 53981-10-21

תקציר

המקרה הנדון הוא ערעור על החלטה של רשות מאשרת לדחות תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי פעולות איבה. המערער טוען כי לקה בשבץ מוחי כתוצאה משהייה בשטח לחימה במהלך מבצע "צוק איתן" בשנת 2014 ומבקש הכרה כנפגע פעולות איבה הזכאי לפיצויים. עם זאת, הרשות המאשרת, לאחר ששקלה מחדש את התביעה על פי הוראת ועדת ערר, דחתה אותה, בנימוק של היעדר ראיות התומכות בטענת המערער כי נכחו באירוע עוין וכי אין קשר סיבתי בין האירוע העוין הנטען לבין מצבו הרפואי. המערער טען כי הם שהו באזור בו התרחשו אירועי לחימה, שמעו פיצוצים ואזעקות, וכי האירוע המוחי שלהם נבע מהמצב המלחיץ. הם הציגו תמונות וטענו כי ציר הזמן של האירועים תואם את זמני נחיתת הטילים בקרבת מקום. המשיב, לעומת זאת, חלק על גרסת המערער לאירועים, וקבע כי אין ראיות לנפילת טילים באזור שהמערער טען כי הוא נמצא בו, וכי חותמות הזמן של התצלומים אינן תומכות בנרטיב של המערער. בנוסף, טען המשיב כי ברשומה הרפואית של המערער לא צוינו תופעות לוואי כלשהן טרם האשפוז. השאלה המשפטית שעמדה בפני הוועדה הייתה האם נוכחותו של המערער באזור בו נפלו טילים ונשמעו פיצוצים מהווה "פעולת איבה" כמשמעותה בחוק. הוועדה הגיעה למסקנה כי המערער לא הביא ראיות מספיקות לקשר סיבתי ממשי וישיר בין הפגיעה הנטענת לבין פעולת איבה מסוימת. הם הדגישו כי הימצאות בקרבת אירוע עוין אינה מספיקה וכי על המערער להיות נוכח פיזית וחלק בלתי נפרד מהאירוע. מאחר שהמערערת לא הביאה ראיות בדבר מיקומן המדויק של נפילות הרקטות וקרבתן למערער באותה עת, נדחה הערעור.