ע"א 1386/10

תקציר

המועצה המקומית באר יעקב ערערה לבית המשפט המחוזי מרכז, בדרישה לחייב את מדינת ישראל לשלם היטלי פיתוח בגין שדרוג תשתיות. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, והוביל את המועצה לערער. בבעלות המדינה חלקת אדמה בתחום שיפוטו של המערער, המהווה חלק מהמחנה הצבאי צריפין. המועצה רצתה לגבות אגרות עבור עבודות תיעול וסלילה, אך המדינה סירבה, מה שגרם למועצה לבקש סעד הצהרתי. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המדינה, תוך שהוא מצטט את סעיף 42 לפקודת הפרשנות, המונע מהמדינה להיות מחויבת בתשלום היטלי פיתוח בהיעדר חקיקה מפורשת. בעוד שבית המשפט מצא חוק זה אנכרוניסטי, היה צורך לציית לו. המועצה טענה כי החוק לתיקון חוקי הרשויות המקומיות מחייב את המדינה לשלם, אך המדינה טענה כי הוא חל רק על סלילת כבישים בפועל. השופט ריבלין קבע כי החוק חל הן על הבנייה בפועל והן על השתתפות כספית, ולכן העניק למועצה סמכות לגבות היטלי סלילת רחובות מהמדינה. עם זאת, השופט הסכים עם בית המשפט המחוזי כי המועצה נעדרת סמכות לגבות היטלי תעלה, שכן החוקים וחוקי העזר הרלוונטיים אינם מטילים חובה זו במפורש על המדינה. למרות חוסר הרצון בפטור הגורף של המדינה מהיטלים מסוימים, החקיקה הקיימת תמכה בתוצאה זו. פסק הדין בוטל והמדינה חויבה לשלם למועצה הוצאות ושכר טרחת עורך דין.