בשג"צ 6455/17

תקציר

במקרה דנן, בקשת המערערת לפטור מאגרת בית משפט, שנדחתה בעבר על ידי הרשם ג' לובינסקי זיו, נדחתה בערעור. המערערת ביקשה תחילה פטור מתשלום אגרות והפקדת ביטחונות הקשורים למספר החלטות של בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה, בטענה לתקדים מהחלטה מינואר 2017 כראיה לכאורה לאי יכולת כלכלית. עם זאת, בית המשפט אישר כי פתיחת הליכים משפטיים כרוכה בדרך כלל בתשלום אגרה, אלא אם כן מתקיימים חריגים מפורשים המוגדרים בתקנות. חריגים אלה דורשים אי יכולת כלכלית מוכחת ועילת תביעה מהותית, שאף אחת מהן לא הוכיחה המערערת די הצורך. בעוד שתקנה 14(ד) מכירה בהחלטות שיפוטיות שהתקבלו לאחרונה כמעידות על אילוצים כספיים, היא אינה מבטיחה פטור אוטומטי מאגרה במקרים עתידיים ללא תשתית עובדתית ראויה. במקרה זה, הפטור הקודם ניתן ללא בדיקה עניינית בשל חוסר תגובה מצד הצדדים המעורבים. בנוסף, הערעור על פטור מפיקדון נקבע כלא רלוונטי שכן הוא מיותר בתרחיש זה. הימנעותו של המערער מלבסס מצוקה כלכלית או לספק נימוקים מנומקים החלישה עוד יותר את טענתו והצדיקה את הפיטורים. בית המשפט הדגיש גם את שיקול הדעת הרחב המוקנה לרשמים בהחלטות מסוג זה, כאשר התערבות הערעור מתבקשת רק תחת טעות ברורה או תנאי שיקול דעת בלתי סבירים, שלא נמצאו כאן. לבסוף, נמתחה ביקורת על התנהלותו של המערער כלפי שופטי בית המשפט והרשמים, הגם שלא ניתן צו להוצאות שכן לא היה צורך במענה. ההחלטה מדגישה את הצורך בתשתית עובדתית ובכיבוד ההליך השיפוטי בבואנו לבקש פטור משכר טרחה.