עמ"ש 28028-03-22

תקציר

פסק הדין עוסק באישה שניסתה לרשום ילד שנולד בחו"ל כילד שלה. רשות האוכלוסין דחתה את בקשתה, מה שהוביל אותה לעתור לבית המשפט לעניינים מנהליים. האישה טענה בתחילה כי הילדה היא בתה הביולוגית, אך בהמשך חזרה בה מטענתה וציינה כי הילדה נולדה באמצעות השתלת עובר ברחמה באמצעות פונדקאית. בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את עתירתה, והוביל אותה לערער. הסוגיות העיקריות היו האם המערערת אכן נשאה וילדה את הילד והאם הגישה מסמכים מזויפים לתמיכה בטענתה. בית הדין לערעורים קבע כי חוסר אמינותה של האישה, זיוף מסמכים והטעיית הרשויות היו סיבות מספיקות לדחות את תביעתה. גם אם בית המשפט היה מקבל את טענתה לנשיאת הילד, האישה לא עמדה בנטל ההוכחה, המטיל ספק בטענתה. פסק הדין דחה את הערעור והורה לאישה לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. ההחלטה הדגישה את חשיבות ההורות ואת הקריטריונים להכרה בהורות, שאינם כוללים הורות פסיכולוגית או הורות פונקציונלית. מקרה זה הדגיש את ההשלכות של ניסיונות נואשים להורות, והדגיש את הצורך בגישה קפדנית להוכחת טענות כאלה.