ת"א 33461-09-23

תקציר

לתובע, שהוא האב, ולנתבע, שהוא הבן, היה סכסוך על בעלות בקרקע. הם הגיעו להסכמה והסכימו לפסק דין בתיק הערעור. לאחר מכן הגיש התובע תביעה לביטול הסכם הפשרה שאושר על ידי בית המשפט, בטענה להטעיה, חוסר הבנה וחוסר הסכמה. טענות התובע לא נתמכו והופרכו על ידי עדות הנתבע וראיות נוספות. בית המשפט לא מצא סיבה להעדיף את גרסת התובע וקבע כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להצדיק את ביטול הסכם הפשרה. עוד קבע בית המשפט כי גם אם תוכח אי הבנתו של התובע, אין בכך כדי להוות עילת ביטול, שכן הנתבע לא ידע על הטעות ולא גרם להטעיה כלשהי. בנוסף, בית המשפט מצא כי לעורך דינו של התובע יש סמכות לייצגו ולהגיע לפשרות, לרבות הסכמה להחלטה לפי סעיף 79א, וכל הפרת חובת אמונים על ידי עורך הדין צריכה להידון ביחסי עורך דין-לקוח. התביעה נדחתה, והתובע חויב לשלם לנתבע 20,000 ₪ הוצאות משפט.