ע"ע 5789-10-11

תקציר

בית המשפט העליון קבע כי האגרה המשולמת בתחילת הליך משרתת שתי מטרות. ראשית, היא מבטיחה כי בעל דין ישתתף בעלות ההליך המשפטי שהוא מקבל ממערכת המשפט, ושנית, היא ממחישה את מחויבותו של בעל הדין לחומרת ההליך, ובכך מונעת תביעות סרק, או פוגעניות. אגרה זו היא חובה, אך קיימים פטורים לבעלי דין ספציפיים או לעניינים ספציפיים כדי להבטיח גישה לצדק. בית המשפט הבהיר כי נטל ההוכחה להוכחת אי יכולת לשלם מוטל על המבקש, אשר עליו להגיש תצהיר מפורט המפרט את מצבו הכלכלי, לרבות נכסים אישיים, נכסי בני זוג, נכסי ההורים אם הם תלויים בהם ומקורות הכנסה. בנוסף, על הבקשה לגלות עילה שפיטה ולעמוד בקריטריונים הקבועים בתקנות, כאשר שני התנאים קשורים זה בזה. אם המבקש לא יספק ראיות מספיקות למצבו הכלכלי, לרבות פירוט חובותיו, נכסיו ותמיכה אפשרית מבני משפחתו, בקשתו לפטור מאגרה תידחה. במקרה הנוכחי, בית המשפט מצא כי המבקש לא המציא את התצהיר הדרוש או מסמכים מספיקים כדי לתמוך בטענתו לאי יכולת לשלם. כמו כן, בבקשה לא היה מידע על מצבם הכלכלי של בני משפחתו הקרובים של המבקש, כך שלא ניתן לקבוע אם יוכלו לסייע למבקש. מאחר שהמבקשים לא עמדו בתנאי הסף להוכחת מצוקה כלכלית ועילה, נדחתה בקשתם לפטור מאגרה. בית המשפט קבע כי יש לשלם את האגרה עד למועד שנקבע, והזהיר כי הערעור יידחה אם האגרה לא תשולם. פסק דין זה ניתן בהיעדרם של הצדדים והוא סופי.