דב"ע מו/89 - 3

תקציר

פסק הדין עוסק בזכותו של עובד לשנת שבתון ובזכותו של מעסיק לפטר עובד. בית הדין קבע כי יחסי עובד מעביד נמשכים לאורך כל תקופת השבתון, ולמעסיק שמורה הזכות לפטר עובד כל עוד הוא פועל בתום לב. בית הדין הדגיש כי הזכות לשנת שבתון אינה מוחלטת והיא מוגבלת על ידי זכותו של המעסיק לפטר את העובד. בקשת העובד לשנת שבתון צריכה להישקל ולאשר על ידי המעסיק בהתאם להטבה לעובד ולמעסיק. בית הדין קבע כי ועדת ההשתלמות רשאית לדחות את בקשת השבתון של העובדת בהיותה מועמדת לפיטורים, ומטרת השבתון לא תושג אם המעסיק לא ירוויח ממנה. זכויותיו הנלוות של העובד, שהן חלק מתנאי עבודתו, נפסקות עם סיום יחסי עובד-מעביד. לפיכך, הגיע בית הדין למסקנה כי זכות המעסיק לפטר את העובד גוברת על הזכות לשנת שבתון. עוד נקבע בפסק הדין כי לבית הדין אין סמכות לדחות את המועד הקובע של פיטורים, ופיטורים כדין מחייבים. לבסוף, הודגש בפסק הדין כי מסקנותיו התבססו על העובדות הספציפיות של המקרה, כאשר הליך הפיטורים החל בטרם הוגשה בקשת השבתון.