ע"א 63/87

תקציר

פסק הדין מתייחס להפרת חוזה לחכירת קרקע והיתר לבנות עליה ביישוב חדש. המשיב, אשר הקצה את הקרקע, לא יידע את המערערים על מועד חתימת החוזה, דבר שהוביל לשורה של סיבוכים ובסופו של דבר לביטול החוזה. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המערערים, ופסק להם פיצוי מהמשיב בגין תשלומים שונים ששולמו על פי החוזה. הערעור בפני בית המשפט העליון הצטמצם לשאלה האם זכאים המערערים לקבל מהמשיב הוצאות פיתוח וחיבור לחשמל. בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי, וקבע כי המערערים לא הוכיחו כי הוצאות אלה הן נזקים בלתי הפיכים הנובעים מהפרת המשיב, כנדרש בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה). יתר על כן, לא נקבע כי המשיב ייהנה שלא בצדק מהשארת תשלומים אלה, כנדרש בחוק עשיית עושר ולא במשפט. המערערים נדרשו תחילה לתבוע פיצוי מהחברה שאפשרה את מכירת הקרקע וגבתה את התשלומים שבמחלוקת. לפיכך, הערעור נדחה, ופסק הדין המקורי נותר על כנו, לרבות הפיצויים שנפסקו למערערים בגין נזקים אחרים. ההחלטה הדגישה את הצורך בהוכחה ברורה של נזק וסיבתיות בתביעות הפרת חוזה, ואת החובות הספציפיות של הצדדים במקרה זה.