ת"צ 2020/09

תקציר

פסק הדין דן בשתי תביעות נפרדות אך קשורות נגד קלאב הוטל. הראשונה היא בקשה לביטול חוזים בין קלאב הוטל לבין לקוחות שרכשו זכויות שימוש ביחידות נופש ברשת בתי המלון. החוזים, המתפרשים על פני עשרות שנים, מזכים את הלקוחות בשהות שנתית במלונות מסוימים בתמורה לתשלום מראש ו"דמי אחזקה" שנתיים. התביעה השנייה, הנמשכת מזה כעשר שנים, נוגעת לדמי אחזקה אלו, כאשר לטענת התובעים גובה קלאב הוטל עמלות מופרזות ובלתי חוקיות. שתי התביעות חולקות שאלות משפטיות משותפות הקשורות לפרשנות הוראות החוזה בדבר דמי אחזקה. לקוח מודאג, אהרוני, שהוא גם בעל זכויות שימוש ביחידות נופש, ביקש להצטרף לתביעת הביטול. לטענתו, ביטול החוזים יוביל לצמצום התפוסה ואולי אף להגדלת דמי האחזקה למי שירצה לקיים את חוזיו. אהרוני סבר כי האינטרסים שלו, ושל לקוחות אחרים שרוצים לקיים את החוזים שלהם, אינם מיוצגים כראוי בתביעת הביטול. עם זאת, בית המשפט מצא כי בקשת הביטול מבקשת רק לקבוע האם ללקוחות עומדת זכות לבטל את חוזיהם, והנזק בפועל, אם בכלל, נובע מהתנאים החוזיים שנקבעו על ידי קלאב הוטל. בית המשפט החליט שלא להעביר את הדיון בתביעת הביטול להרכב הדן בתביעה השנייה, שכן הטענות, על אף זיקתן, מעוררות שאלות משפטיות שונות. יתר על כן, הצטרפות לדיונים עלולה להכביד שלא לצורך על התביעה השנייה המורכבת ולעכב את שני התיקים. באשר לבקשתו של אהרוני להצטרף לתביעת הביטול, ציין בית המשפט כי הוראות חוק תובענות ייצוגיות גוברות על תקנות סדר הדין האזרחי שצוטטו על ידי אהרוני. על פי חוק תובענות ייצוגיות, השתתפותו של חבר קבוצה בתובענה ייצוגית צריכה להיות הכרחית לצורך דיון הוגן ויעיל ולשם הגנה על האינטרסים של החבר. בית המשפט קבע כי השתתפותו של אהרוני לא תתרום לדיון ותסבך את ההליך שלא לצורך. חששותיו כבר הועלו על ידי קלאב הוטל, וטענתו העיקרית - כי טענת הביטול עלולה לפגוע בחברי הקבוצה - הייתה שאלה שבית המשפט נדרש להתייחס אליה בכל מקרה. בסופו של דבר דחה בית המשפט את בקשתו של אהרוני להצטרף לתביעת הביטול. היא הדגישה כי האינטרסים של הלקוחות כבר מיוצגים די הצורך וכי בקשתו של אהרוני, שהוגשה בסמוך למועד הדיון, רק תשמש לעיכוב ההליכים. התיק נקבע לדיון נוסף בבקשה לתביעה ייצוגית, שנקבע לאוקטובר 2011. ההחלטה הועברה לעורכי הדין המעורבים, בהם נציגו של אהרוני והמועצה לצרכנות.