המ"ש 7700-11-25

תקציר

בפסק הדין של בית משפט השלום לתעבורה במחוז תל-אביב (בת-ים) בעניין "בסט קאר חברה לשרותי רכב בע"מ נ' מדינת ישראל ואח'", נדונה בקשה להארכת מועד להישפט בגין דוח תנועה. המבקשת, חברת השכרת רכב, טענה כי לא קיבלה מענה לבקשתה להסבת הדוח או ביטולו מחמת התיישנות, וכי נודע לה על הדוח רק לאחר שקיבלה הודעה מהמרכז לגביית קנסות. **החוק והתקנות הרלוונטיות:** הדיון התבסס על הוראות חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "חסד"פ"), ובפרט: * **סעיף 230 לחסד"פ:** קובע את סמכות בית המשפט להאריך מועד להישפט, גם אם הבקשה הוגשה באיחור, ובלבד שהתקיימו תנאים מסוימים או מנימוקים מיוחדים. * **סעיף 229(ה) לחסד"פ:** מאפשר לתובע לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים הקבועים, אם הוכח שהאיחור נבע מסיבות שלא היו תלויות במבקש ומנעו הגשתה במועד. * **סעיף 229(א) לחסד"פ:** מגדיר את המועדים להגשת בקשה לביטול קנס או להודיע על רצון להישפט. בסעיף זה קיימת התייחסות מיוחדת לבקשות ביטול בשל עבירת תעבורה מהטעם שהעבירה בוצעה שלא בידי מי שקיבל את ההודעה. * **תקנה 42א לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974:** מסדירה את אופן הגשת בקשות לביטול הודעת תשלום קנס, ומציינת כי קבלה על משלוח הבקשה בדואר רשום תהווה ראיה לתאריך המשלוח. **החידוש המשפטי והפרשנות:** 1. **פרשנות "הסבה" כ"בקשה לביטול בשל ביצוע העבירה על ידי אחר":** בית המשפט קבע כי בקשה להסבת הודעת תשלום קנס, כפי שהוגשה על ידי המבקשת, מהווה למעשה בקשה לביטול הודעת התשלום מהטעם שהעבירה בוצעה על ידי אחר. קביעה זו נסמכת על פרשנות הוראות סעיף 229(א) לחסד"פ, אשר מתייחס במפורש לאפשרות של הוכחת נהיגה על ידי אדם אחר. בית המשפט שאב חיזוק לעמדתו מפסיקת בית המשפט המחוזי ומפסיקת בית המשפט העליון (בג"ץ), אשר אף הן ראו בבקשה להסבה כזהה במהותה לבקשת ביטול. 2. **הוכחת משלוח בקשה בדואר רשום:** המבקשת צירפה אישור על משלוח דברי דואר רשומים במרוכז, הכולל פרטים על דואר שנשלח למשטרה בתאריך הרלוונטי. בית המשפט, אף על פי שהאישור לא כלל את כל הפרטים הנדרשים לפי מדריך הדואר (כגון חתימת פקיד דואר), הסתמך על חותמת הדואר המפורטת כאסמכתא לכך שהדואר נשלח ליעדו. נקבע כי בכך עמדה המבקשת בנטל להוכיח את תאריך המשלוח, בהתאם לתקנה 42א(ג) לחסד"פ. 3. **שיקולים להארכת מועד להישפט:** בית המשפט התייחס לשיקולים המנחים בבקשה להארכת מועד להישפט, כפי שפורטו בפסיקות בית המשפט העליון (רע"פ 602/23 "אלדן תחבורה" ורע"פ 8427/17 "מדינת ישראל נ' אמנון סאלם"). השיקולים כוללים הוכחת סיבה של ממש לאי-התייצבות או חשש לעיוות דין. במקרה זה, בית המשפט מצא כי נסיבות העניין מעלות חשש לעיוות דין, במיוחד לאור חוזה ההשכרה שהצביע על שימוש אחר ברכב בעת ביצוע העבירה. 4. **אי טיפול בפנייה כעילה להארכת מועד:** בית המשפט השתמש בסמכותו להאריך את המועד להישפט, בין היתר, לאור העובדה שהבקשה להסבת הדוח, שנשלחה במועד, לא טופלה על ידי המשיבה. **החלטה:** בית המשפט החליט להאריך את המועד להישפט בגין הודעת תשלום הקנס, ולא מצא לנכון לחייב את המשיבה בהוצאות, נוכח אי-הבהירות לגבי סיבת אי הטיפול בפניית המבקשת והיקף העבודה של נציגי המשיבה.