דב"ע לט/56 - 3

תקציר

עובדי רשות הנמלים ביקשו כי הפנסיה שלהם תכלול מספר רכיבי שכר. בית המשפט בחן האם חוק שירות המדינה (גמלאות), הקובע כי רק תוספות קבועות נלקחות בחשבון בעת חישוב הפנסיה, חל על עובדי רשות הנמלים. בית הדין מצא כי אכן החוק חל עליהם והכיר בתוספות מסוימות כחלק משכרם הרגיל של העובדים, ובכך השפיע על הפנסיה שלהם. אלה כוללים תוספת שעות נוספות קבועה ותוספת מיוחדת, שכן הם שולמו כחלק מהשכר הרגיל עבור עבודה רגילה, ולא כגמול נוסף עבור שעות נוספות. בית המשפט הכיר גם בתוספת נוכחות ותוספת כלכלה כחלק מהשכר הרגיל, למרות היותן תמריצים לנוכחות, שכן הן שולמו באופן קבוע וללא קשר לנוכחות בפועל. מנגד, בית המשפט לא הכיר בהחזר הוצאות רכב שכן נמצא כי מדובר בהחזר אמיתי בגין הוצאות שנגרמו לעובדים המשתמשים ברכבם לצורכי עבודה. לבסוף, בית המשפט הורה לרשות הנמלים לשלם ריבית על הרכיבים שנפסקו, אך שינה את המועדים שבהם מתחיל חישוב הריבית, בהתבסס על מועדי התביעות הפרטניות. לפיכך, ערעורה של רשות הנמלים נדחה, למעט מועדי חישוב הריבית, והערעור הנגדי של העובדים התקבל באופן חלקי. רשות הנמלים חויבה לשלם סך של 250 לירות שטרלינג הוצאות משפט לששת הגמלאים.