תא"מ 47447-10-18

תקציר

פסק הדין דן בחובות תשלומי הארנונה על ידי הנתבעים. השופט מוצא כי הנתבע מס' 2 לא החזיק בנכס בתקופת החוב, ועל כן הנתבע מס' 1 אחראי לתשלום המסים. הדיון נסוב סביב חתימת הסכם שכירות וטענותיהם הסותרות של שני הנתבעים בדבר החזקה. השופטת מציינת כי על הנתבע מס' 1 מוטל נטל ההוכחה לקיומו של חוזה השכירות. עוד הם מזכירים כי הנתבע מס' 1 לא הביא עדים וראיות מכריעים, שהיו יכולים לתמוך בטענתם. מנגד, מקבל השופט את גרסתם העקבית והאמינה של נאשם מס' 2 ועדו, ודוחה את הטענה נגדם. מאחר שהנתבע מס' 1 לא הצליח להוכיח כי צד אחר החזיק בנכס, קבע השופט כי הוא אחראי לתשלום הארנונה. משכך, הנתבעת מס' 1 חויבה לשאת בהוצאות התובע ובשכ"ט עו"ד בסך 17,000 ₪, ואילו הנתבעת מס' 2 חויבה בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ ו-7,500 ₪, בהתאמה. השופט מעניק תקופת חסד של 30 יום לתשלום סכומים אלה, שלאחריה יחולו ריבית והצמדה.