ע"א 7019/22

תקציר

במקרה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ערער המשיב, עורך דין שנפגע בשלוש תאונות דרכים שונות כאשר התאונה השנייה היא הפגיעה הקשה ביותר, על סכום הפיצוי. בית משפט קמא מינה מומחים רפואיים בתחומי הנוירולוגיה, בריאות הנפש והאורתופדיה להערכת נכויותיו של המשיב. המומחה הנוירולוגי קבע את הנכות הקוגניטיבית של המשיב על 10%, מומחה לבריאות הנפש ציין 20% נכות עקב דיכאון תגובתי, ומומחה אורתופדי העריך 5.5% נכות עקב בעיות בצוואר הרחם. הנכות הרפואית הכוללת של המשיב חושבה בשיעור של 32%. בית הדין בחן את טענת המשיב ל-50% נכות תפקודית וניכוי של 75%-100% מהשכר, בנימוק של חוסר יכולת לעבוד לאחר תאונה. עם זאת, בית המשפט קבע ניכוי של 40%, בהתחשב ביכולותיו המתמשכות של המשיב לעבודה פחות תובענית. הערעור ערער על המתודולוגיה של בית המשפט, וטען כי היה צריך להקצות אחוזי נכות וניכויים גבוהים יותר. היא גם הטילה ספק בחישוב גיל הפרישה של בית משפט קמא ובפסיקת הוצאות. לאחר בחינת שני הערעורים, אישר בית המשפט לערעורים את קביעותיו של בית משפט קמא בעניין נכויות רפואיות ותפקודיות, תוך הפחתת הפיצוי ב-200,000 ₪ בשל אומדן יתר של הוצאות הנסיעה והטיפול. התיק הסתיים בפיצוי מתוקן בסך 3,576,100 ₪ בתוספת שכר טרחה מותאם, תוך דחיית ערעור המשיב וקבלת טענות המערערת באופן חלקי.