ע"א 4352/04

תקציר

פסק הדין עוסק בתביעה שהגישו יורשיו של דוד דמרי, שנפטר במהלך ההליך המשפטי, על זכויות החכירה של חלקת אדמה בטירת שלום, סמוך לנס ציונה. דוד טען כי שלמה עובדיה כורש, החוכר המקורי של החלקה, נתן לו אישור לבנות בית על הקרקע ולהעביר לו זכויות חכירה. המשיבים הם יורשי כורש ונתבעים נוספים בעלי זכויות בחלקה. בית המשפט קמא דחה את טענות יורשיו של דוד, והוביל אותם לערער על ההחלטה. פסק דינה של השופטת נאור מקבל חלקית את הערעור, ומכיר בזכותו של דוד לקבל זכויות חכירה על שטח מסוים בחלקה. עם זאת, בשל היעדר ראיות חותכות, השופט לא יכול היה לקבוע את מיקומה המדויק של הקרקע המדוברת, מלבד לקבוע כי הבית שבנה עליה דוד היה חלק מהקרקע שכורש הסכים להעביר. פסק הדין מצהיר על התחייבותו של שלמה עובדיה כורש לוותר על זכויות חכירה לטובת דוד דמרי לאזור מסוים. השופטת נאור נמנעת מלפסוק הוצאות למי מהצדדים, ומציינת את התנהלותם המפותלת של המערערים במהלך המשפט. השופטת ארבל מסכימה עם פסק הדין, ואילו השופט רובינשטיין מוסיף כי העובדה שדוד דמרי בנה והתגורר בבית על המגרש, לצד תשלום המסים, מרמזת על קביעות ומחזקת את הסכמתו של כורש. השופטים מדגישים כי החלטתם נוגעת לזכויות כלפי יורשיו של כורש בלבד, ומותירה את זכויות המערערים מול מינהל מקרקעי ישראל ללא פתרון.