ת"מ 14382-03-13

תקציר

המבקש, תושב כפר סמיע, הגיש תביעה נגד המועצה המקומית המשיבה בטענה כי חישבה באופן שגוי ריבית על איחור בתשלום ארנונה. לגופו של עניין, טען המבקש כי המועצה נקטה בשיטת "ריבית דריבית", שהביאה לריבית גבוהה מזו המותרת בחוק. המבקש הגיש את התביעה בשם קבוצה של נישומים בתחום שיפוטה של המועצה, אשר חויבו בריבית מופרזת. המשיב הכחיש את הטענות והוסיף וטען כי המבקש לא מיצה את ההליכים המקדמיים, פעל בחוסר תום לב, ולא הייתה לו עילת תביעה אישית משום שלא שילם את ארנונה. בנוסף, טען המשיב כי שיעור גביית החובות של המועצה גבוה, מה שמייתר את התביעה. המבקש השיב כי ערך בירורים קודמים למועצה וכי מיסיו מעודכנים. עוד טען כי טובת ההנאה לקבוצה אותה ייצג מצדיקה את התביעה. בית המשפט קבע כי חובו של המבקש למועצה לא שולם, אך בכל זאת אישר את הודעת הפיטורין שלו. השופט פסק למבקש 750 שקל שכר ו-5,000 שקל שכר טרחת עורך דין, לצד 2,000 שקל הוצאות חוות דעת של רואה חשבון. התביעה והבקשה לאישור התובענה הייצוגית נדחו, והמשיב חויב לשלם את הוצאות המבקש בתוך 45 יום.