בע"מ 2642/20

תקציר

פסק הדין ניתן בתיק של זוג גרוש שעלה לישראל מאתיופיה ונטל הלוואה לרכישת דירה. ההלוואה כללה מענק מותנה במימון המדינה שנועד לסייע לעולים חדשים מאתיופיה ברכישת דירתם הראשונה. השאלה העיקרית הייתה כיצד מחלקים את הזכויות למענק מותנה זה בין בני הזוג המתגרשים. פסק דינה של השופטת ברק-ארז קבע כי על שני בני הזוג לחלוק את הזכות למענק מותנה, אך את חלקו של המשיב יש לשלם רק בתום 15 השנים המפורטות בהסכם ההלוואה. פסק דין זה התבסס על ההבנה כי מטרת המענק היא להקל את הנטל הכלכלי על העולים ולהבטיח כי לא יידרשו להחזיר את ההלוואה במהלך 15 השנים הראשונות. לפיכך, חלוקת המענק לאלתר תסתור את אופיו המותנה ותטיל סיכון כלכלי מיותר על המערערת, שתיאלץ לשאת בנטל ההלוואות הנוספות. גישה זו עולה בקנה אחד גם עם תקדימים משפטיים אחרים בנוגע לחלוקת הנכסים העתידיים. השופט אלרון חלק על כך, והציע כי המשיב יקבל את חלקו במענק באופן מיידי, מופחת מהעלויות הכרוכות בסיכון המוטל על המערערת ומההלוואה הנוספת שתידרש לה לשלם את חלקו של המשיב. השופט אלרון טען כי דחיית התשלום מחריפה את התלות הכלכלית בין בני הזוג ועלולה לעכב את קליטתו של המשיב בישראל. בסופו של דבר, פסק דינה של השופטת ברק-ארז התקבל, וערעורו של המערער התקבל. התיק הוחזר לבית המשפט לענייני משפחה כדי להשלים את הליך פירוק השיתוף, עם הוראות ספציפיות כיצד לחלק את הדירה והמענק המותנה. פסק הדין הדגיש את החשיבות של הסדרת עניינים כספיים בין בני זוג מתגרשים באופן מקיף, כדי לאפשר לכל אחד מהצדדים להשיג עצמאות כלכלית ולהימנע מתלות ממושכת.