ת"א 51958-04-13

תקציר

התובעים, שלושה חקלאים שגידלו ורדים בחממות, טענו כי ועדת ההשקיה הנתבעת התרשלה בכך שסיפקה להם מי השקיה מזוהמים בחומרי הדברה, שפגעו בגידוליהם. הנתבעת חבה חובת זהירות כלפי התובעים אך לא התרשלה בריסוס עשבים שוטים או במתן אפשרות למים מזוהמים לזרום לחממות התובעים. מומחי התובעים לא ערכו בדיקה מוקדמת והגיעו למסקנה שרירותית כי מי ההשקיה הם הגורם לנזק, וזאת על בסיס המכנה המשותף של הנזק המקביל לשלוש המשקים. הנסיבות בהן הוכן תצהיר הנתבע לא היו ברורות, אך מיומנו עולה כי בתקופה הרלוונטית לא היה ריסוס שיכול היה לזהם את מי ההשקיה. בנוסף, התובעים לא הוכיחו כי מי ההשקיה ממאגר ביכורה, שלטענתם היו מזוהמים, זרמו לחממות שלהם. הם גם לא הביאו ראיות מדעיות לקשר סיבתי בין הריסוס הנטען לבין הנזק, למרות נכונותו של הנתבע להשתתף בעלות בדיקות אלה. ראיות התובעים לא היו חד משמעיות, במיוחד בהתחשב בהיעדר נזק לגידולים אחרים מאותו מקור מים והשבת הצמחים ואחריה תקופת נזק נוספת. לפיכך, התובעים לא הוכיחו במאזן ההסתברויות כי הנזק לגידוליהם נגרם כתוצאה מאספקת המים המזוהמים על ידי הנתבעת. לפיכך, התביעה נדחתה, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.