ע"ת 14/21

תקציר

הכרעת הדין דנה בערעורו של נאשם שהורשע בעבירה על תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, האוסרת על נהגים להחזיק או להשתמש בטלפון בזמן נהיגה. ההגנה טענה כי ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא אינם נכונים וביקשה לערער על סדר עדות העדים ועל אי פרסום הנחיות האכיפה. עם זאת, ערכאת הערעור לא מצאה עילה להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, שהתבססו על גרסתו של הנאשם עצמו לאירועים. השאלה המרכזית הייתה האם פעולת הנאשם של הנחת אצבעותיו בצידי טלפון המותקן על מכשיר מהווה "אחיזה" או "שימוש" כאסור על פי התקנה. בית המשפט פירש את התקנה כפשוטה, בהתחשב בלשונו, תכליתו וההיסטוריה החקיקתית של החוק, כמו גם שיקולי בטיחות והתקדמות טכנולוגית. נקבע כי מעשיו של הנאשם חרגו מעבר למגע רגעי והיוו "שימוש" בטלפון. בית המשפט דחה את הערעור ואישר את ההרשעה בהפרת תקנה 28(ב) על יסוד העילה החלופית של "שימוש". השופט התייחס גם לבקשת ההגנה למתן רשות ערעור לבית המשפט העליון, וציין כי אף שמדובר בסוגיה חשובה, היא אינה עומדת בתנאים לערעור ללא רשות. לנאשם נודע על האפשרות לערער לבית המשפט העליון ולבקש רשות. פסק הדין הוקרא בפומבי ובנוכחות באי כוח הצדדים.