עת"מ 62959-12-22

תקציר

לאחר ששקל בכובד ראש את הטענות, הראיות והחוקים הרלוונטיים, החליט בית המשפט לדחות את העתירה. העותרת, שהיא בתו המאומצת של בן זוגה של אמה, ביקשה לקבל מעמד מכוח סעיף 4א לחוק השבות, המקנה זכויות לבני משפחה לא יהודים של יהודים. עם זאת, מאחר שלא היה אימוץ פורמלי, לא יכלה העותרת לספק את הראיות המנהליות הדרושות להוכחת זכאותה. בית המשפט מכיר אמנם בערך אחדות המשפחה, אך כבול לדרישות חוק השבות ולשיקול דעתו של המשיב. במקרה דנן, בחירתה של העותרת להישאר בארץ מוצאה למעלה משני עשורים, גם לאחר שאמה ובן זוגה עלו לישראל, מצביעה על כך שלא קיימה עימם תא משפחתי של ממש. לפיכך, בית המשפט לא יתערב בהחלטת המשיב לדחות את בקשת העותר למעמד לפי חוק השבות. כמו כן, בית המשפט לא יתייחס לטענות העותרים בדבר טעמים הומניטריים, שכן אלה נדונו בהליך משפטי נפרד. בהתחשב בנסיבות, החליט בית המשפט שלא לחייב את העותרים בהוצאות המשיב, ופסק הדין יינתן על באי כוח הצדדים.