בד"מ 11/20

תקציר

עניינו של פסק הדין בקובלנה משמעתית שהוגשה נגד עו"ד אריה לרנר, עורך דין רשום בלשכת עורכי הדין. בתלונה, שהוגשה על ידי בעלה לשעבר, מר ר.ח., נטען כי לרנר ביצע עבירות אתיות בכך שייצג את גרושתו של מר ר.ח., הגב' א.ח., בהליכי גירושין ומשפחה. לגופו של עניין, התלונה מתמקדת באימות תצהיר חתום על ידי הגב' א.ח., בו נאמר כי אין לה ידועים בציבור, תוך ידיעה שיש לה בן זוג או בן זוג. עם זאת, השופט פסק לטובת לרנר, וקבע כי המתלוננת לא הצליחה להוכיח את הטענות במידה הנדרשת. מהראיות עולה כי הגב' א.ח. ובן זוגה, מר נ.י., קיימו יחסי מין בלבד בעת חתימת התצהיר, ודי היה בחקירת הנמען לגבי טיב הקשר ביניהם לפני אימות החתימה. כמו כן, השופטת ציינה כי פרשנותה של התובעת למונח "ידועים בציבור" השתנתה במהלך ההליך, דבר המקשה על קבלתה בדיעבד. בנוסף, מאחר שהתצהיר היה טופס סטנדרטי, שלא נוסח על ידי לרנר או לקוחו, לא ניתן היה לייחס להם את בחירת הניסוח. בסופו של דבר הגיע השופט למסקנה כי המתלוננת לא עמדה בנטל ההוכחה, מה שהוביל לזיכויו של לרנר מכל האישומים. השופטת התייחסה גם לחובות עורכי הדין בעת אימות תצהירים, והדגישה כי הם אינם בלשים ואינם צריכים לחקור כל הצהרת לקוח. כל צד יישא בעלויות שלו.