ע"א 7742/20

תקציר

הערעור נסוב בעיקרו סביב זכויות הבעלות בנכס הנמצא בהרצליה, הרשום על שם המערערת. עיריית תל אביב (המשיב) טענה כי יש לרשום את המערערת רק כבעלת מחצית מזכויות הקניין, בעוד שהמערערת טענה לזכויות בלעדיות בנכס. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיב, והביא את המערערת לערער על ההחלטה. הסוגיה העיקרית העומדת על הפרק היא האם יכולה המשיבה להשתמש בפסק דין קודם – פסק דין הצהרתי בין המערערת לבין בנק – כהשתק נגד המערערת, שהייתה צד לפסק דין זה, כדי לקבוע כי היא הבעלים של מחצית הנכס בלבד. השופטים הסכימו עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי, דחו את הערעור אך הבהירו כי המערערת מחזיקה רק במחצית מזכויות הקניין. הם הכירו בפסק הדין ההצהרתי כהשתק, המונע מהמערערת לדון מחדש בזכויות הקניין, שכן כבר ניתנה לה הזדמנות הוגנת להציג את טענותיה בהליך הקודם. יתר על כן, החששות בדבר השתק פוגעני שאינו הדדי – כגון התדיינות משפטית מרובה ונטל בלתי שוויוני על המערער – לא חלו במקרה זה. עם זאת, השופטים הורו להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי כדי שידון בעמדתו של נפוליאוני, בעל משכנתא שזכויותיו עלולות להיפגע מפסק הדין, לפני מתן פסק דין משלים. לבסוף, חייבו השופטים את המערער בהוצאות המשיב, וקבעו את הסכום על 10,000 ₪.