ת"פ 8203/05

תקציר

הנאשם הואשם במספר עבירות, בהן חבלה מכוונת בנסיבות מחמירות, נשיאת נשק ותחמושת וירי באזור מגורים. באירוע המדובר ירה הנאשם בירכו של תושב פלסטיני באמצעות רובה עוזי ברצועת עזה. התביעה טענה כי מעשיו של הנאשם היו מכוונים ולא מוצדקים, ואילו ההגנה טענה להגנה עצמית, ולחילופין פזיזות ולא כוונה. השופט בחן ביסודיות את חומר הראיות ופסק לטובת התביעה. הם הגיעו למסקנה כי טענת ההגנה העצמית של הנאשם אינה אמינה וכי הוא לא ביסס ספק סביר באשר לסכנה הנשקפת לו לכאורה. כמו כן, קיבל השופט את טענת התביעה כי הפגיעה ברגלו של המתלונן נגרמה מקליע מנשקו של הנאשם. עוד נקבע כי לנאשם לא היה אישור לשאת את הנשק מחוץ לעיר מגוריו, ודחו את טענתו בדבר טעות למעשה. עם זאת, השופט לא הרשיע את הנאשם בירי באזור מגורים, שכן התביעה ביקשה לחזור בה מאישום זה. בסופו של דבר, הורשע הנאשם בחבלה מכוונת בנסיבות מחמירות ובנשיאת נשק ותחמושת שלא כדין. פסק הדין ניתן בנוכחות שני הצדדים ב-29 בינואר 2006.