ת"א 58627-07-19

תקציר

השופט דחה את תביעת התובעים נגד הנתבעים מכמה סיבות. ראשית, התביעה נדחתה על פי חוק, שכן היא הוגשה מעבר לשבע השנים הקבועות בחוק. התובעים טענו כי מחיקת הערת אזהרה בדבר מכירת הקרקע התגלתה רק לאחרונה, אך השופט חלק על כך וקבע כי היה על התובעים לנקוט בפעולות סבירות מוקדם יותר, כגון השלמת רישום המקרקעין, דבר שהיה מונע את המצב. בנוסף, השופטת לא השתכנעה כי עסקת המכר המתוארת בתביעה אכן התקיימה, שכן ראיות התובעים אינן מספיקות וסותרות. העד היחיד שהציגו התובעים הותיר רושם שלילי, ואי זימון עדי מפתח אחרים, כגון עורך הדין שהיה מעורב בעסקה הנטענת, פעל לרעתם. יתר על כן, השופט קבע כי גם אם הערת האזהרה לא הייתה נמחקת, התובעים לא היו מצליחים להוכיח את זכויותיהם בקרקע, שכן עסקת המכר לא הייתה מבוססת כראוי. השופטת גם הטילה ספק בתום ליבם של התובעים ומצאה כי אשמתם התורמת משמעותית, שכן הם לא השלימו את רישום המקרקעין והתעלמו מרישום המקרקעין במשך שנים רבות. לפיכך, קבעה השופטת כי תביעת התובעים אינה תקפה. למרות שדחה את התביעה, השופט עדיין העריך את שווי הקרקע המדוברת כפי שביקשו התובעים, למרות חילוקי דעות בין הערכת המודד הממונה לבין הערכת המומחה מטעם הנתבעת. השופט קיבל את חוות הדעת של השמאי אך עשה כמה התערבויות, ולבסוף קבע את שווי הקרקע כ-90 אלף שקל לדונם, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה משנת 2015 ועד היום. התובעים חויבו לשלם את שכר טרחת הנתבע מס' 1, בסך 38,825 ₪, בתוך 30 יום. גם התביעה נגד הנתבעים 3, 5, 8 ו-10, שלא הגישו את סיכומיהם, נדחתה, אך לא נפסקו הוצאות בעניינם.