בש"פ 3927/03

תקציר

בפסק דין זה ערער המערער על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים להאריך את מעצרו עד תום ההליכים, בעקבות אישומים של סחר בכ-22 ק"ג סם קנבוס מסוכן. המערער היה מעורב בשלוש עסקאות מכירה נפרדות לסוכן משטרתי, כאשר בחלק מהעסקאות היה מעורב לכאורה נאשם אחר, נאיף אבו טראש. בעוד שבית המשפט המחוזי לא מצא ראיות מספיקות נגד נאיף, שהובילו לשחרורו על תנאי, הוא קבע כי קיימות ראיות לכאורה נגד המערער, המדגישות את עברו הפלילי ואת אי שיתוף הפעולה שלו. בערעורו של המערער נטען ליחס דומה לזה של נאיף, שהציע מעצר בית, והטיל ספק במהימנות הראיות, לרבות הערות לא מסומנות ובאמינותו של הסוכן המשטרתי. עם זאת, הראיות, כגון הצהרות מוקלטות ותמונות מעקב, תמכו במעורבותו של המערער. בית המשפט הדגיש את חומרת הסחר בסמים, תוך הדגשת חזקת המסוכנות, והזכיר את הרשעותיו הקודמות של המערער. הוועדה הגיעה למסקנה כי גורמים אלה מנעו שקילת חלופות מעצר. בית המשפט מצא כי מצבו של נאיף אינו דומה בשל בעיות זיהוי ועברו הנקי, ובכך דחה את ערעורו של המערער.