ת"א 31904-02-18

תקציר

התובע הגיש תביעה נגד הנתבעים בעקבות תאונה באתר עבודה שגרמה לו נזק. הדיון נסוב סביב מספר שאלות מרכזיות: ראשית, האם התאונה מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים, והאם הרכב המעורב, מעמיס טלסקופי, נחשב לרכב מנועי. שנית, חשוב לקבוע את זהות נהג הרכב בעת התאונה - התובע טוען כי היה זה הנתבע חאלד, ואילו חאלד והנתבעים האחרים טוענים כי היה זה דודו של חאלד מונג'ד. אם חאלד אכן היה הנהג, מתעוררת שאלה נוספת: האם פוליסת הביטוח מכסה את מעשיו, או שמא נדרש רישיון נהיגה תקף כדי להחיל את הביטוח, שלא היה לחאלד? השופטת בוחנת בקפידה את נסיבות התאונה ומקבלת את גרסת התובע לאירועים, ומוצאת אותה עקבית ונתמכת בעדויות אחרות. עם זאת, השופט קובע כי המעמיס הטלסקופי אינו נחשב לרכב מנועי כהגדרתו בחוק הפיצויים, שכן הוא לא נועד בעיקרו לתחבורה יבשתית, וייעודו העיקרי היה הרמת פעילות במקום גיאוגרפי אחד, שאינו מהווה סיכון תעבורתי. לפיכך, התאונה אינה יכולה להיחשב כתאונת דרכים, והתביעה נגד קרנית, המבטחת תאונות דרכים, נדחית. באשר לזהות הנהג, השופט בוחן היטב את העדויות והתיעוד. הם מסיקים שחאלד אכן היה הנהג של המעמיס הטלסקופי בזמן התאונה, וגרסתו של דודו מונג'ד נדחית בשל חוסר עקביות והיעדר עדות מונג'ד עצמו. לבסוף, השופט בוחן האם הביטוח מכסה את מעשיו של חאלד. פוליסת הביטוח וחוק הפיצויים קובעים כי היעדר רישיון נהיגה בתוקף יכול להחריג כיסוי ביטוחי. השופט מפרש את המונח "נהיגה" במובן הרחב, כשליטה אפקטיבית על מנגנוני ההפעלה של הרכב, החלה באופן ברור על מעשיו של חאלד. מכיוון שלחאלד לא היה רישיון נהיגה, חברת הביטוח פטורה מאחריות. לפיכך, נדחות התביעות נגד מונג'ד, הכשרה ביטוח וקרנית. התובע חויב לשלם הוצאות משפט לקרנית והכשרה. התיק נגד חאלד ונאשם נוסף יימשך על בסיס פקודת הנזיקין.