ע"פ 2147/13

תקציר

גזר הדין המדובר מתייחס לשורה של עבירות מין שביצע המערער בקטינים. בית המשפט מפרט את חומרתן של עבירות אלה, המתפרסות על פני שלוש שנים, בהן מעורבים קורבנות רבים מתחת לגיל 16, חלקם אף מתחת לגיל 14, ומדגיש את חוסר איזון הכוחות ואת הנזק ארוך הטווח הנגרם מעבירות אלה. בעוד תפקודו הקוגניטיבי של המערער מוכר כגבולי, בית המשפט מדגיש כי הוא אינו נחשב לקוי נפשית או בלתי כשיר למשפט, והוכיח יכולת לבצע משימות פשוטות באופן עצמאי. תסקיר שירות המבחן מתאר את המערער כאדם עצמאי שיכול לבצע עבודות פשוטות ומתפקד ברמה גבוהה יותר מאחרים במעונו הנוכחי, נווה מנשה. בית המשפט מביא בחשבון גם את זכותו של המערער למשפט הוגן ואת חומרת העונש שהוטל, אך בסופו של דבר מקיים את החלטת בית המשפט הפרוצדורלי. בפסק הדין נקבע כי גזר הדין מוצדק על בסיס שיקולי גמול, הרתעה ושלום הציבור, במיוחד נוכח רמת המסוכנות המינית הגבוהה של המערער כפי שהוערכה על ידי הערכות מסוכנות. השופטים מגיעים למסקנה כי אין סטייה מהותית ממדיניות הענישה הראויה ולכן דוחים את הערעור ומסכימים כי העונש מוצדק בנסיבות העניין. הפסיקה נתמכת ברוב קולות של השופטים.