בג"צ 4711/02

תקציר

העתירות בפני בית המשפט התמקדו במעמדם של אזרחים זרים שבני זוגם הישראלים נפטרו במהלך תהליך ההתאזרחות המדורג בישראל. עניין זה, שנוהל במקור בנוהל משנת 2006, נדון מחדש בעקבות החלטת בית המשפט משנת 2008, שקראה לבחון מחדש את ההליך כדי לתת מענה טוב יותר למצבם של בני זוג זרים לאחר מותו של בן זוג ישראלי. חוק האזרחות בישראל מאפשר לבני זוג זרים להתאזרח בהדרגה, תוך הערכת תוקף הקשר, החיים בישראל והיעדר בעיות פליליות/ביטחוניות. המורכבות מתעוררת כאשר בן הזוג הישראלי נפטר, ומותיר את בן הזוג הזר במצב רעוע ללא התאזרחות מלאה. המדינה תיקנה את הנוהל כדי לטפל בסוגיות אלה בצורה אנושית יותר, ובמיוחד הפחיתה את זמן התושבות הנדרש לבני זוג ללא ילדים משלוש שנים למחצית משך התהליך, וביטלה אותו לחלוטין עבור אלה שיש להם ילדים. הונהג נוהל חדש, המחייב שימוע לפני הפסקת הליך ההתאזרחות בכל המקרים, המבטיח הערכה הוגנת של זיקתו של בן הזוג הזר לישראל לעומת ארץ מוצאו. מאמצי המדינה לחדד קריטריונים אלה נתפסו כסבירים, תוך איזון פערי מידע עם שיקולים הומניטאריים. לאחר מכן לא מצא בית המשפט צורך בהתערבות נוספת, ואישר את ההליך המתוקן, תוך הבטחת בחינתו הפרטנית של כל מקרה באמצעות דיונים, ובכך דחה את העתירות. פסק הדין אושר על ידי המשנה לנשיא א' ריבלין ושופטים נוספים, והסתיים ב-2 באוגוסט 2009, ללא צו להוצאות.