ע"פ 201/20

תקציר

בית המשפט, לאחר שבחן את הטיעונים והראיות, החליט לדחות את הערעור. ערעורו של המערער התמקד בעיקר בקביעות עובדתיות ומהימנות של בית המשפט המחוזי, תחום המוגן בדרך כלל מפני ביקורת ערעור אלא אם כן קיים פיקוח משמעותי. הערעור התמקד בממצאי בית המשפט באשר לאופי ההתכתבות בין המערער למתלוננת, וקבע כי הייתה בה נימה מינית. עם זאת, בית המשפט המחוזי קבע כי גרסתה של המתלוננת אמינה, כי הסכימה להיפגש רק מטעמים שאינם מיניים, ואישר את טענתה לכפייה. הבדיקה הרפואית תמכה בנרטיב שלה בדבר מעשים שלא בהסכמה, וסתרה את טענות המערער בדבר חוסר עקביות וחוסר התנגדות. טענת מצבו הרפואי של המערער נעדרה תימוכין ראייתיים ונסתרה בעדויות עדים. זאת ועוד, ערכאת הערעור לא מצאה בסיס לערער על גזר דינו של בית המשפט המחוזי, ואישרה כי הוא דבק בתקדים המתאים לחומרת העבירה. אפיונו של המערער את האירוע כ"שינוי לב" במהלך קיום יחסי מין בהסכמה הופרך, שכן ההתנגדות הראשונית והכוח שהופעלו הצביעו על כוונה מתוכננת מראש. עונשו של המערער נקבע מידתי ביחס לחומרת העבירה, ושיקף התכחשות חברתית לעבירה שבוצעה. ככלל, הערעור, לרבות טענות בדבר גזר הדין והפיצויים, נדחה, תוך שהוא מאשר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ומדגיש את שלמות עדותה של המתלוננת.