תלה"מ 21129-03-23

תקציר

פסק הדין מקבל את טענת הנתבעת כי הבית שירשה התובעת מאביה ולאחר מכן רכשה את חלקם של אחיה בו ייחשב כרכוש משותף בינה לבין הנתבע, בן זוגה. מהראיות עולה כי רכישת חלקם של האחים נעשתה במשאבים משותפים, לרבות כספים משני הצדדים שהופקדו בחשבון משותף, וכן משכנתא משותפת שנטלו הן התובעת והן הנתבעת. טענת התובעת כי כספיה הנפרדים שימשו לרכישה נדחית, שכן מהראיות עולה כי כספים שהופקדו בחשבונה האישי שימשו למטרות משפחתיות ובכך איבדו את אופיים הנפרד. זאת ועוד, טענת התובעת כי הכסף ששימש לפירעון המשכנתא של אביה היה "הלוואה" נדחית אף היא, שכן נמצא כי היא אינה נתמכת ומנוגדת לאופי העסקאות שבוצעו. העובדה שהנתבע נרשם כלווה במשכנתא המשותפת, יחד עם נסיבות נוספות, מצביעה על כוונת הנתבע לחלוק את הבית. השופט קובע כי אין להפריד את ירושת התובע מיתר זכויות הבית, ולכן יש לראות את הרכוש כולו כרכוש משותף, שיחולק שווה בשווה בין התובע לנתבע, אלא אם ראיות משכנעות מצביעות אחרת. מאחר ושני הצדדים מסכימים כי הם שותפים לכל הזכויות שנצברו במהלך נישואיהם, תתבצע יתרת רכוש לכל הנכסים והזכויות מיום נישואיהם ועד ליום 15.2.2023, מועד עזיבת הנתבע את הבית המשותף, אלא אם צוין אחרת בהליך לפי סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה. באשר למזונות, על הנתבעת לשלם 1,000 ₪ לחודש עבור מזונות כל ילד, או 3,000 ₪ לחודש עבור שלושת הילדים, עד הגיעם לגיל 18 או סיום התיכון. סכום זה יופחת בשליש במהלך שירות החובה הצבאי או הלאומי. דמי המזונות יוצמדו למדד ויעודכנו כל שלושה חודשים. שני הצדדים יישאו באופן שווה בהוצאות הבאות: הוצאות רפואיות לא מכוסות, טיפול פסיכולוגי לבת, חונכות וקייטנות קיץ. קצבת הילדים תשולם לתובע ותשמש לצרכים אחרים שלא הוזכרו לעיל, ואילו מענק שכר הלימוד ישולם לאם אך ישמש לצרכיהם החינוכיים של הילדים. הילדים יישארו תחת אחריות הורית משותפת של שני ההורים. הסדרי המגורים הנוכחיים, בהם שוהים הילדים אצל התובע, יישארו על כנם עד שהנתבע ימצא מקום מגורים ויוכל לארח את הילדים למשך הלילה, ואז הילדים ישהו אצלו לפחות פעם בשבוע ובכל סוף שבוע שני. עד אז, הנתבע ימשיך לשלם את דמי המזונות הזמניים שהוסכם. לבסוף, השופט מורה לסגור את התיקים ולפרסם את פסק הדין ללא פרטים מזהים.