ת"פ 46381-10-18

תקציר

הנאשם, תושב אום אל-פחם, הורשע בהריגה וגרימת נזק לרכב בזדון במסגרת הסדר טיעון ונגזרו עליו 4.5 שנות מאסר, מאסר על תנאי ופיצוי בסך 150 אלף שקל שישולם לאלמנתו וילדיו של המנוח. הפיצויים היו אמורים להיות משולמים באמצעות מזכירות בתי המשפט או המרכז לגביית קנסות, עם הוראות ספציפיות לגבי חלוקת הכספים. לאחרונה ביקש הנאשם פסק דין כי כבר שילם את הפיצויים, לצד בקשה להורות למרכז לגביית קנסות לסגור את התיק. הנתבע טען כי הושג הסכם סולחה מסורתי, בתיווך ראשי הקהילה, עם משפחת המנוח, והפיצויים שנפסקו על ידי בית המשפט - בתוספת 50,000 ₪ נוספים - שולמו לאלמנה. בית המשפט דחה את בקשת הנאשם, בקובעו כי הוא לא עמד בתנאי גזר הדין לעניין תשלום פיצויים. השופטת הדגישה כי הנאשם יכול היה לשלם את הפיצוי רק בערוצים המפורטים בגזר הדין, שלא קוימו. זאת ועוד, הסכם הסולחה הושג לאחר מתן גזר הדין, והתשלום המתואר בהסכם לא היה קשור לצו הפיצויים של בית המשפט. השופט הדגיש גם את חוסר השוויון ב"יחסים" בין הפוגעים לקורבנות, ולכן אין זה ראוי שהפוגעים או נציגיהם יטפלו ישירות בתשלומי פיצויים. לבסוף ציינה השופטת כי הוראת בית המשפט בעניין הפיצויים המגיעים לילדיה הקטינים של המנוחה לא קוימה, שכן הכסף לא שולם בערוצים הרשמיים המפורטים בגזר הדין.