בג"צ 389/80

תקציר

השופט א' ברק, יחד עם חבריו, בחן עתירה שעניינה החלטת רשות השידור להאריך את ההתקשרות שלה עם שפאב לשירותי פרסום מבלי לחפש הצעות חלופיות. למרות שהעותר טען כי רשות השידור הייתה צריכה לערוך מכרז להשוואת הצעות תחרותיות, השופט ברק הגיע למסקנה כי יש לדחות את העתירה על יסוד ניתוח מעמיק של שיקול הדעת המינהלי המעוגן בעקרונות המשפט הציבורי. הרשות בחרה שלא לממש את האופציה לסיום החוזה הקיים, ובמקום זאת החליטה לשמור על ההסדר עם שפאב מבלי לבחון הצעות חלופיות, בנימוקים של אמינות וביטחון כלכלי. השופט ברק הדגיש את סטנדרט ה"סבירות" בהחלטות מינהליות, שמשמעותו שלא להחליף את שיקול הדעת של בית המשפט בשיקול הדעת של הרשות אלא אם ההחלטה נראית בלתי סבירה באופן קיצוני. הוא ציין, כי גם אם הייתה קיימת הצעה חלופית, שעשויה להיות טובה יותר, העדפתה של רשות השידור ליציבות ולניסיון, בהתחשב בחלק ניכר מתקציבה הנובע מהכנסות מפרסום, אינה בלתי סבירה. יתר על כן, הרשות הסתמכה על חוות דעת מומחים ועל ניסיון חיובי בעבר, והראתה בסיס סביר לבחירתה. השופט ברק, אפוא, לא מצא עילה משכנעת להתערב באופן שיפוטי, שכן ההחלטה נופלת בגדר הפעולה המינהלית הסבירה. השופטת מ' בן-פורת הסכימה ואישרה כי החלטת הרשות, אף שהיא פתוחה פוטנציאלית לדעות שונות, אינה מצדיקה את התערבותו של בית המשפט, והגיעה למסקנה כי יש לדחות את העתירה.