בג"צ 1199/92

תקציר

בג"ץ דן בשתי עתירות מאוחדות הנוגעות לזכות לחקירה נגדית של מומחים רפואיים שמונו על ידי בית הדין לעבודה, ולהכרה באירועים מסוימים כ"תאונות עבודה" לפי חוק הביטוח הלאומי. בעתירה הראשונה טענה אלמנתו של אדם שהתאבד כי מותו של בעלה היה "תאונת עבודה" בשל אירועים חריגים במקום עבודתו. למרות חוות דעת של מומחה רפואי כי לא הייתה הפרעה נפשית, פסק בית הדין לטובת האלמנה, וקבע כי הנסיבות המלחיצות בעבודה יכלו להשפיע על שליטתה העצמית של המנוחה, וקבע כי מדובר באירוע הקשור לעבודה. בעתירה השנייה ביקש מהנדס להכיר באוטם שריר הלב כתאונת עבודה, בטענה כי האירוע נבע מלחץ הקשור לעבודה. למרות שמומחה רפואי ציין גורמי סיכון אישיים אחרים כדומיננטיים, בית הדין מצא את הלחץ הקשור לעבודה משמעותי מספיק כדי לתרום לאוטם, ובכך הכיר בו כתאונת עבודה. החלטות בית הדין הדגישו את החשיבות של בחינת הקשר הסיבתי בין אירועים במקום העבודה לבין מצבים רפואיים, בהתחשב בהשלכות המשפטיות והחברתיות על פי חוק הביטוח הלאומי. שתי העתירות התקבלו בחלקן, תוך הדגשת קדימות הצדק והסיבתיות המשפטית על פני הערכות רפואיות מחמירות, תוך הוראה למוסד לביטוח לאומי לפצות את העותרים בהתאם.