עת"מ 19893-01-21

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את העתירה משום שלא נפל פגם בהליך קבלת ההחלטות של הוועדה שיצדיק התערבות שיפוטית. היקף ההתערבות בענייני תכנון הוא צר, במיוחד עבור מוסדות התכנון הבכירים, ועל בית המשפט להתערב רק במקרים חריגים. החלטת הוועדה לאשר את התכנית התבססה על שיקולים מקצועיים לגיטימיים ולא הצדיקה התערבות. התוכנית, שמטרתה לפתח את העיר טמרה, תקפה ולא ניתן לפתוח אותה מחדש תוך סיכון של פגיעה בבעלי קרקעות אחרים. יתר על כן, החלטת ועדת התכנון הארצית להחריג אזורים מסוימים מאיחוד וחלוקה הייתה ראויה, שכן באזורים אלה היו כבישים ראשיים המשרתים את הקהילה כולה. יש לכבד את שיקול דעתה של הוועדה בענייני תכנון, ואיחוד וחלוקה צריכים להיעשות רק על בסיס שיקולים תכנוניים. גם טענות העותרת בדבר נטל כלכלי, שמירת זכויות ומטרו נמצאו בלתי מוצדקות, שכן תועלות התכנית גברו על חששות אלה. בנוסף, זכות הטיעון של העותר לא נפגעה, ובית המשפט חזר על עקרון היסוד לפיו אין לתגמל בנייה בלתי חוקית, תוך שהוא דוחה טענות הנוגעות למבנים שנבנו ללא היתר. ככלל, העותר לא סיפק כל עילה להתערבות לגופו של עניין. לפיכך, העתירה נדחית, והעותר נושא בהוצאות המשפט של המדינה.