ת"א 4757-05-15

תקציר

התובעת, חברה המספקת מימון ליבוא טובין, הגישה תביעה נגד הנתבעת, חברה המנהלת מחסנים, בגין אי מניעת הוצאת סחורה ממחסניה, ששועבדו לתובעת כבטוחה להלוואות שניתנו לחברה שלישית, דורי מעיין, עבור עסקי היבוא שלה. התובעת ביקשה מבית המשפט להורות לנתבעת לפצות אותה בגין שווי הסחורה החסרה. הנתבעת טענה כי הסחורה הוצאה ממחסניה, על ידי דורי מעיין או בא כוחה, נוריאל. השופט קבע כי הנתבעת אחראית כלפי התובע בגין הסחורה החסרה. השופטת ביססה החלטה זו על התנהלותם ארוכת הטווח של שני הצדדים, ממנה עולה כי הנתבעת לא תשחרר טובין הרשומים על שם התובעת ללא אישורה. מצגי הנתבעת בפני התובעת, הימנעותה מהמצאת מסמכים להוצאת הטובין וחוסר יכולתה לספק הסבר עקבי להיעלמותם, תמכו כולם בטענת התובעת. עם זאת, השופט קיבל באופן חלקי בלבד את טענת התובע. השופטת הורתה לנתבעת לשלם לתובע סך של 1,755,000 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 26.3.2015 ועד למועד התשלום. סכום זה חושב על בסיס ערך הטובין כפי שנרשם בדו"ח המלאי של התובעת מאוגוסט 2014, לא כולל סחורה שהתובעת ביקשה לשחרר. כמו כן, השופטת דחתה את ההודעה לצד שלישי נגד נוריאל דורי, שכן הנתבעת לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בטענתה. כמו כן הורה השופט לנתבע לכסות את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין של התובע, בסך 20,000 ₪, וביטל את הודעת הצד השלישי מבלי להורות על הוצאות.