ב"ש 1545/97

תקציר

המשיב, המבוקש באשמת רצח בארה"ב, הינו אזרח ישראלי ובעל דרכון אמריקאי. העותר מבקש להכריז על המשיב כ"בר הסגרה" לפי חוק ההסגרה. המשיב טוען כי אין להסגירו, בשל היותו אזרח ישראלי. הדיון נסוב סביב מעמד האזרחות של סבתו של המשיב, דבורה, שהיגרה לארה"ב בשנת 1950. לטענת העותר, החלטת שר הפנים להכיר בדבורה כאזרחית ישראלית הייתה שגויה ודינה להתבטל, דבר שישפיע על מעמד האזרחות של המשיב. בית המשפט פוסק לטובת המשיב, וקובע כי דבורה ולאחר מכן המשיב הם אזרחי ישראל. השופט בוחן בהרחבה את ההקשר ההיסטורי סביב חקיקת חוק האזרחות, תוך הדגשת מחויבותה של מדינת ישראל לשמש מקלט ליהודים ברחבי העולם. החלטת שר הפנים, על סמך הנתונים הקיימים, נמצאה סבירה ואינה ניתנת לביטול. יתר על כן, בית המשפט מפרש את המונח "אזרח ישראלי" בחוק ההסגרה כדורש זיקה או זיקה כלשהי למדינה. מאחר שלמשיב אין כל קשר משמעותי לישראל מלבד אזרחותו הפורמאלית, הוא נחשב בר הסגרה. פרשנות זו מתיישבת עם תכליתו של חוק ההסגרה, המבקש שיתוף פעולה בינלאומי במאבק בפשיעה, ונמנע מהפרת אמנת ההסגרה של ישראל עם ארה"ב. השופט שוקל גם את ההשלכות המעשיות של פסיקה נוגדת, ובהן הפוטנציאל לסיכול הליכים פליליים ולהטלת נטל כלכלי על המדינה.