בר"ע 26/89

תקציר

חברת ביטוח, המשיבה, תבעה את נשר סוכנות לביטוח בע"מ ואת מנהליה ובעלי מניותיה, המבקשים, בסכום של כ-2 מיליון ₪. בית המשפט המחוזי הורה על עיכוב יציאתם של המבקשים מהארץ, והוביל את המבקשים לערער על ההחלטה. חברת הביטוח טענה כי נשר הפרה את החוזה בכך שלא שילמה את חובותיה ולא דיווחה על פוליסות שהונפקו, והפרה צו בית משפט בכך שלא הפקידה את כספי הפרמיה בחשבונות בנק נפרדים. הוצאת כספים לכאורה מחשבונות הבנק של נשר על ידי המבקשים, יחד עם נסיבות נוספות, העלו חשש לכוונתם להימלט מהארץ, מה שגרם לחברת הביטוח לבקש עיכוב יציאה. השופטת נתנה משקל להיעדר תצהיר נגדי מצד המבקשים וקיבלה את טענות חברת הביטוח, וקבעה כי המבקשים נערכים לעזוב את הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת. על החלטה זו הוגש ערעור. ערכאת הערעור קבעה, כי חברת הביטוח לא סיפקה ראיות מספיקות המצדיקות עיכוב יציאה, וכי הימנעותם של המבקשים מהגשת תצהיר נגדי אינה יכולה לפצות על כך. חששו של השופט כי דחיית הבקשה משמעותה כי לא ניתן יהיה להוציא צו במקרים כאלה אינו מוצדק. בית המשפט הדגיש כי חברת הביטוח יכולה לספק ראיות נוספות ולהגיש בקשה מחודשת לשהייה, וציין כי לא מיצתה את כל האמצעים לאיתור הכספים. הערעור התקבל, החלטת בית המשפט המחוזי בוטלה ובקשת המבקשים לעיכוב יציאה מהארץ נדחתה. חברת הביטוח המשיבה חויבה לשלם למבקשים הוצאות בסך של 10,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין.