ת"א 7830-04-14

תקציר

המקרה סובב סביב חוזה שהופר לשירותי אירוח. הנתבעת טענה כי התובעת הפרה את החוזה באיחור בתשלום ומסיבות נוספות, המצדיקות את החלטתה להפסיק את השירותים. עם זאת, בית המשפט קבע אחרת, והגיע למסקנה כי הפסקת השירות של הנתבעת היוותה הפרה יסודית של ההסכם. התובע לא היה בחובות ושילם את כל החשבוניות, ודרישת הנתבע לערבויות נוספות לא הייתה חלק מהחוזה המקורי ולכן לא יכולה להיות הסיבה לפיטורים. הואיל ופעולת הנתבע עלתה כדי סירוב שלא כדין להמשיך ולקיים את החוזה, זכותה של התובעת לבטלו. כמו כן, דחה בית המשפט את תביעת הנתבעים לפיצוי מוסכם הקבוע בחוזה, אשר לטענתם הגיע להם בעקבות ביטול התובעת. השופטת קבעה כי הפרתה היסודית של הנתבעת את החוזה, יחד עם חוסר תום הלב במימוש זכויותיה החוזיות, משמעה שהיא אינה זכאית לפיצוי זה. קביעה אחרת תתמרץ את הנתבע להפר את החוזה למען רווחיו הכלכליים, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם המטרה או ההיגיון הכלכלי של הסכמים מסחריים. סיכומו של דבר, קיבל בית המשפט את תביעת התובעת, דחה את תביעתה שכנגד של הנתבעת, ואישר את זכותה של התובעת לבטל את ההסכם מבלי לשלם את הפיצוי המוסכם. צו העיקול הזמני הוסר, והוצאות התובע ושכר טרחת עורך הדין חויבו על ידי הנתבעת.