ע"א 511/78

תקציר

פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מתייחס לתביעה שהגישה אישה נגד בעלה למזונות. בני הזוג, שהיו נשואים כעשרים שנה, ניהלו מערכת יחסים סוערת ובעבר התדיינו במספר נושאים, ביניהם תביעת מזונות שהגישה האישה בשנת 1974. תביעה זו הובילה להסכם פשרה בשנת 1975, שבו הסכים הבעל לשלם לאישה 500 לירות ישראליות לחודש כמזונות. התביעה האחרונה, שהוגשה ב-1977, ביקשה להגדיל את דמי המזונות ל-1,700 לירות ישראליות בחודש, צמוד למדד יוקר המחיה. הבעל טען כי לבית המשפט המחוזי אין סמכות לדון בנושא, שכן האישה הגישה תביעת גירושין בבית הדין הרבני, ועוד טען כי האישה מורדת או מעין מורדת, ולכן אינה זכאית למזונות. בית המשפט המחוזי דחה את טענות הבעל ופסק לטובת האישה, מה שהוביל את הבעל לערער על ההחלטה. בסופו של דבר הערעור לא צלח, כאשר בית המשפט קבע כי לבית המשפט המחוזי יש סמכות לדון בתביעת המזונות, כי האישה אינה מורדת וכי סכום המזונות סביר. השופטים הדגישו את הצורך בבחינה מדוקדקת של טענות חוזרות ונשנות בגין שינוי נסיבות, ובמקרה זה לא מצאו עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.