ע"א 24288-02-15

תקציר

המבקשים ביקשו ארכת מועד לערעור על פסק דין שניתן ביום 10.12.2014. המבקשים טענו כי פסק הדין לא הוגש כדין, ולכן יש לספור את המועד האחרון לערעור מיום 4.1.2015 – המועד בו קיבלו העתק חתום של פסק הדין. המשיבים טענו כי פסק הדין ניתן כדין ביום 21.12.2014 וכי המבקשים מנסים להטעות את בית המשפט. המבקשים השיבו כי למרות אישור המסירה, פסק הדין הגיע בפועל לבאי כוחם רק בחודש ינואר. בית המשפט שקל את המסגרת הנורמטיבית להארכת מועדי הערעור ואת הנסיבות שגרמו לשיהוי. בית המשפט קבע כי לא היה חוסר תום לב, רשלנות או זלזול מצד המבקשים. בית המשפט התחשב גם בסיכויי הצלחת ערעורם של המבקשים, שלא זכו להתייחסות הצדדים. בסופו של דבר, נעתר בית המשפט לבקשת המבקשים להארכת מועד. בקבלו החלטה זו נתן בית המשפט משקל לכך שהעיכוב היה בן ימים ספורים בלבד וכי התנהלות המבקשים לא הפגינה חוסר תום לב. עוד ציין בית המשפט כי לא נגרם למשיבים כל נזק של אינטרס ההסתמכות. לפיכך אושרה הבקשה להארכת מועד, מה שאפשר את המשך הערעור של המבקשים.