ת"א 6756-08-20

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את כתבי הטענות, עדויות העדים והטיעונים של באי כוח הצדדים. השאלה העיקרית היא האם הפרסום של הנתבע מהווה לשון הרע על התובע, תוך התמקדות בשלושה נושאים מרכזיים: זיהוי, הגנות מפני תביעות לשון הרע וסעד אפשרי. ראשית, בית המשפט מגיע למסקנה כי הפרסום אכן מהווה לשון הרע על התובעת, למרות ששמה לא הוזכר במפורש. המבחן האובייקטיבי קובע כי אדם סביר היה מבין את הפרסום כמתייחס אליה, במיוחד בהתחשב בדיונים ובפוסטים הבאים שהזכירו במפורש אותה ואת בעלה. שנית, באשר להגנה, בית המשפט מוצא כי הנאשם לא עמד בנטל ההוכחה להגנת "האמת בפרסום", שכן לא הביא ראיות מספיקות. כמו כן, הנתבע אינו יכול לטעון להגנת תום הלב, שכן הוא לא הפעיל שקידה ראויה באימות העובדות ולא ביקש את תגובת התובע טרם הפרסום. לבסוף, בסוגיית הסעד פוסק בית המשפט לתובעת פיצוי בסך 12,000 ₪, תוך הכרה בפגיעה הכללית בשמה הטוב אך בהיעדר ראיות קונקרטיות לפגיעה ספציפית. הסכום הכולל בו חייב הנתבע, כולל אגרת בית משפט ושכר טרחת עורך דין, הוא 17,500 ₪, שישולם בתוך 30 יום. אם לא ישולם במסגרת זמן זו, יחולו עליו הפרשי הצמדה וריבית. השופט מדגיש את החשיבות של שימוש אחראי ברשתות החברתיות ושמירה על סטנדרטים של שיח ציבורי, ומצביע על כך שחריגות מסטנדרטים אלה ייאכפו בקפדנות.