פ"א 69746-03-16

תקציר

בפסק דין זה בעניין ביטולו או התלייתו של צו הריסה מינהלי, בחן בית המשפט שתי עילות מרכזיות מסעיף 238א(ח) לחוק: האם הבנייה הייתה חוקית והאם ביצוע הצו היה נחוץ כדי למנוע עובדה מוגמרת. בית המשפט הדגיש הפעלה מצומצמת של ביקורת שיפוטית, כפי שאושר במקרים כמו Tayseer Sabah v. מדינת ישראל וזמירה שלהבת אהרון נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה טבריה, לפיה החזקה היא כי פעולות מנהליות נעשות כדין אלא אם הוכח אחרת על ידי המבקש. במקרה זה, לא הייתה מחלוקת כי המבנים נבנו שלא כדין, ובקשה להיתר הוגשה באיחור. עוד ציין בית המשפט כי האפשרות להאריך את ביצוע צו ההריסה קיימת רק במקרים חריגים בהם ניתן לקבל היתר בנייה בקרוב, מה שלא היה המצב כאן. בנוסף, נבחנה האפשרות למנוע עובדה מוגמרת, תוך ראיות המאשרות כי הבנייה לא הושלמה ואינה עולה בקנה אחד עם העילות המפורטות בחוק. המבנים, שהיו עדיין בשלב השלד, לא עמדו בקריטריונים להשלמת הבנייה, וטענות פרוצדורליות של המערערים נדחו בהתייחס להערכות עובדתיות ומהימנות של בית משפט קמא. כמו כן, נקבע כי לא היו מניעה משפטית בנוגע למועד הוצאת צווי ההריסה, והטענות לאכיפה בררנית לא הוכחו, שכן אומתו פעולות עקביות הנוגעות לבנייה בלתי חוקית חדשה. לפיכך נדחה הערעור, וההחלטה הראשונית נותרה בעינה ללא שינויים.