ע"מ 57006-11-20

תקציר

השופט דחה את הערעור על החלטת המשיב להטיל מס כפל על החברה המערערת לפי סעיף 50 לפקודת המס הישראלי. השופט מצא כי החברה הוציאה חשבוניות פיקטיביות המתארות שירותי בנייה בשווי של למעלה מ-83 מיליון שקל שלא סופקו בפועל. המערער היה חסר מומחיות בבנייה והעובדים ששכר כדי לפצות על כך הודו כי לא ביצעו כל עבודה. קבלני המשנה שהחברה שכרה לכאורה לביצוע העבודה הכחישו כל קשר עם החברה. פקידי הקבלן הראשי, שלגביהם ביצע לכאורה המערער את העבודה, לא הכירו את המערער. השופט מצא את עדותו של המערער בלתי אמינה. אי השגת מסגרת אשראי, היעדר ביטוח ואופן הנהלת החשבונות שלה מול הקבלן הראשי – כל אלה העלו חשד כי הפעילות הכלכלית המתוארת בחשבוניות לא בוצעה. בפועל, החברה סיפקה רק עובדים זרים לקבלן הראשי, והחשבוניות הנרחבות נועדו ככל הנראה לאפשר תשלומים לא חוקיים במזומן והעלמת מס. השופט הגיע למסקנה כי צדק המשיב בקובעו כי החשבוניות הוצאו שלא כדין ודחה את הערעור, תוך שהוא מורה למערערת לשלם את הוצאות המשיב.