רע"א 7358/16

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לערעור על סיווג נכות של יוצא צבא. המבקש, שנפגע במהלך שירות מילואים בשנת 2012, ביקש דרגת נכות גבוהה יותר מזו שנקבעה לו על ידי הוועדה הרפואית העליונה. הפציעה נגרמה מרסיסי פצצת מרגמה שחדרו לריאותיו ולצלעותיו והותירו בו צלקות. בית המשפט המחוזי דחה בעבר את ערעורו של המבקש על החלטת הוועדה הרפואית, והביא את המבקש לבקש רשות ערעור לערכאה גבוהה יותר. הערעור ביקש לערער על סיווג פציעתו בצלעות כ"שבר" ולא כ"קטיעה", ועל אפיון צלקותיו כ"לא מכוערות ולא כואבות". המשיב, ככל הנראה משרד הביטחון או החטיבה המשפטית שלו, טען כי יש לדחות את הבקשה משום שהיא התמקדה בקביעות רפואיות ברורות ולא עוררה שאלה משפטית רחבה, כנדרש בסעיף 34(א) לחוק הנכות (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959. זאת ועוד, המשיב טען כי הבקשה התבססה על עובדות המקרה הספציפיות ולא הציגה שאלות בעלות חשיבות ציבורית. בסופו של דבר, דחתה השופטת את בקשת רשות הערעור של המבקש, והסכימה עם המשיב כי הבקשה אינה עומדת בקריטריונים לערעור כזה. השופט הדגיש את סיווגי הפגיעה בצלעות והצלקות כעניינים רפואיים מובהקים, והדגיש כי אל לבתי המשפט להתערב בקביעות הוועדה הרפואית בהיעדר פגמים פרוצדורליים, שלא היו קיימים במקרה זה. כמו כן נמנעה מהמבקש רשות להגיב לטענות המשיב, והשופטת בחרה שלא לחייב הוצאות.