עב"ל 1370/00

תקציר

הערעור מתייחס לפציעה שנגרמה לעובדת בנק לאומי במהלך צעדת פנאי בה השתתפה יחד עם רבים מעמיתיה. השאלה המרכזית עליה נדרש בית הדין להשיב היא האם האירוע נופל בגדר פעילות עבודה ולכן יש להכיר בו כ"תאונת עבודה". המערערת טענה כי מעורבותו המשמעותית של הבנק במצעד, לרבות ייזום, ארגון, עידוד ומימון, כמו גם חלוקת כובעים עם לוגו הבנק, מצביעים על קשר ברור בין האירוע לבין עבודתה. מנגד, טען המוסד לביטוח לאומי כי הנסיבות אינן מלמדות על קשר בין עבודתה של המערערת לבין הצעדה, שכן מדובר בפעילות פנאי שאינה חובה ולא התקיימה בשעות העבודה, ולבנק היה אינטרס שולי בלבד בה. בית המשפט הסכים עם הטענה האחרונה ודחה את הערעור. בית המשפט קבע כי הצעדה הייתה פעילות פנאי שאינה קשורה לעבודתה של המערערת, שכן היא אורגנה על ידי גוף חיצוני, והתקיימה ביום שאינו יום עבודה, ומעורבותו של הבנק הייתה מינימלית, ונועדה רק לשיפור רווחת העובדים. בנוסף, הבנק חתם על כתב ויתור על אחריות, המעיד על היעדר ריבית ישירה. בית הדין הדגיש כי התנהלות המעסיק אינה יכולה ליצור זכויות מחוץ למסגרת החוק וכי האירוע אינו מהווה תאונת עבודה. לבסוף, דחה בית המשפט את בקשת המערער לצרף ראיות נוספות, ומצא כי אין צורך להכריע בערעור.