ע"פ 173/88

תקציר

במקרה זה דן בית המשפט העליון בערעור על הרשעתו של המערער בקשירת קשר לייבוא סמים מסוכנים, בעיקר על סמך עדותה של עדת המדינה, אילנה. במהלך המשפט לא נמסרו להגנה תחילה ראיות מכריעות, הקלטה של הודעותיה הקודמות של אילנה, אשר סתרו את עדותה המפלילה נגד המערער. מחדל זה נבע מטעות של התביעה, שסיווגה את ההקלטה בטעות כחומר מודיעיני ולא כחומר חקירה. כאשר ההגנה קיבלה בסופו של דבר את ההקלטה, אילנה כבר חזרה בה מדבריה המפליל את המערער, בטענה שלחץ משטרתי הוביל אותה להעיד עדות שקר. בית משפט קמא אישר תחילה את ההרשעה, ולא מצא כל פגיעה בהגנה למרות החשיפה המאוחרת של ההקלטה. עם זאת, בית המשפט העליון חלק על כך, והדגיש את הפגיעה בזכותו של הנאשם למשפט הוגן ולחקירה נגדית ראויה של העד בשל איחור במסירת ראיות משמעותיות. בנוסף, היעדר יומן חקירה ורישומי משטרה מפורטים הצביעו על נזקים פוטנציאליים להגנה. בהדגישו כשלים פרוצדורליים אלה, הגיע בית המשפט העליון למסקנה כי נגרם למערער עיוות דין, שהוביל בסופו של דבר לקבלת ערעורו וזיכויו, למרות החשדות שנמשכו מקשריו עם אחיו. ההחלטה מדגישה את החשיבות הקריטית של שמירה על זכויות הנאשמים לגילוי מלא ולסטנדרטים של משפט הוגן בהליכים פליליים.