ע"פ 2077/02

תקציר

הכרעת הדין עניינה במקרה בו הואשם המערער בשתי עבירות: החזקת חיית בר מוגנת והחזקת ערך טבע מוגן. האישום האחרון נגע להחזקת קופת טלפויין, אותה החזיק המערער כחיית מחמד בביתו משנת 1986. דעות השופטים היו חלוקות בעניין זה. השופט עמית והנשיא לינדנשטראוס הסכימו כי יש לקבל את הערעור, לזכות את המערער ולהותיר את הקופה ברשותו, ואילו השופט ברלינר סבר כי ההרשעה באישום הראשון צריכה לעמוד בעינה, אך יש להעביר את בעל החיים לחיות בין בני מינו. נקודת המחלוקת העיקרית הייתה פרשנותו של סעיף בחוק הגנת חיות הבר (1955) הקובע כי מי שהחזיק חיית בר לפני כניסת החוק לתוקף והמשיך לעשות זאת, או קיבל אותה ללא תמורה, הוא מחזיק כדין. השופטים נדרשו לקבוע האם המערער נופל לקטגוריה זו. השופט עמית והנשיא לינדנשטראוס טענו כי המערער החזיק כדין בקופה, כפי שנרכשה לפני התיקון לחוק משנת 1990, והחזקתו אינה עבירה. הם הדגישו גם את קשריה החברתיים והרגשיים של בעל החיים עם משפחתו של המערער, ואת הלחץ הכרוך בפרידתם. השופט ברלינר, לעומת זאת, סבר כי יש לתפוס את בעל החיים משום שהמערער השתמש בו בהופעות, ורווחתו תשרת טוב יותר אם תחיה עם בני מינו. בסופו של דבר, הכרעת הרוב הייתה בעד קבלת הערעור, זיכוי המערער ומתן אפשרות להחזיק בקופה.