ע"ב 499/04

תקציר

התובע, מטפל זר בסיעוד, תבע את מעסיקיו – זוג קשישים, בתם ובנם – לקבלת הטבות תעסוקה שונות לאחר פיטוריו. הבת והבן טענו כי הם אינם מעסיקיה של התובעת ולכן אינם חייבים בתשלומים כלשהם. עם זאת, בית הדין מצא כי בעוד שהבן פעל בשם אביו ולא יכול להיחשב כמעסיק משותף, לבת היו יחסי עובד-מעביד עם התובעת. אכן, לבת היה תפקיד ניהולי בפיקוח על עבודתו של התובע והייתה לה סמכות להעסיק ולפטר אותו. בית הדין בחן גם את נסיבות פיטוריו של התובע ומצא כי הבת פיטרה אותו ללא תיאום עם אביה. גרסתו של התובע כי פוטר על ידי הבת עם חזרתו מחופשה מאושרת הייתה משכנעת יותר מטענת הנתבעים כי התפטר. לפיכך, קבע בית הדין כי התובעת פוטרה ללא סיבה וזכאית לפיצויי פיטורים בשווי שכר מינימום של חודש עבור כל שנת עבודה, וכן לתשלום עבור הודעה מוקדמת על פיטורים. התובע טען גם לפערי שכר, ודרש תשלום עבור שעות נוספות גלובליות לאורך כל תקופת עבודתו. עם זאת, בית המשפט מצא כי הוא לא הביא ראיות מספיקות לעבודה בשעות נוספות ולכן דחה טענה זו. בנוסף, התובע תבע פיצוי בגין עוגמת נפש לאחר מעצרו על ידי משטרת ההגירה, שלדעתו נבעה מדיווח כוזב של הבת למשרד הפנים על "בריחתו". בית המשפט לא מצא קשר חד משמעי בין דיווחה של הבת לבין מעצרה של התובעת ולכן דחה טענה זו. לסיכום, בית הדין קיבל חלקית את טענות התובעת והורה לבת לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך 5,364 ₪ ו-2,682 ₪ עבור הודעה מוקדמת, בנוסף לסכומים שכבר שולמו לו לאחר פיטוריו. כמו כן חויבו הבת והבן, ביחד ולחוד, לשלם שכר טרחת עורך דין בסך 3,000 שקל.